שנות חיינו

בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים, היישוב היהודי בארץ היה נתון בין הפטיש לסדן. שלטון מנדטורי שבראשו עמד נציב עליון. הנציבים התחלפו מדי פעם, רובם נהגו בעוינות ושמו מעצורים על התפתחות היישוב היהודי בארץ. הם גזרו גזרות נגד העלייה ומכירות קרקעות, גירשו פליטים שבאו מאירופה, כלאו אותם בקפריסין והתעלמו כליל מהצהרת בלפור אשר קבעה כי ארץ ישראל שייכת לעם ישראל. השלטון המנדטורי בארץ שניתן לבריטים ע"י האומות המאוחדות, לשלוט ולנהל על פי עקרונות דמוקרטיים, גילה את פרצופו הצבוע, ונקט במדיניות של הפרד ומשול תוך שלילת זכויות העם היהודי על ארצו. פורעים ערבים אשר הקיזו דמם של היהודים, גרמו לשיבוש הכלכלה, דבר שהוביל לתופעת מחוסרי עבודה. 

רבים היגרו למדינות הים, ביניהם נמנה האב, ראש משפחת כהן, שנאלץ לעזוב את הארץ. הוא השתקע בעיר הנמל קולון שבפנמה. לאחר שהשקיע עמל וזיעה, מאמץ עליון וטרחה רבה בבדידות, הצליח לפתוח בית עסק. כשפרח והתבסס, קרא אליו את משפחתו. לימים, חטף האב שטף דם בראשו מפצע שנפתח, ומת על שולחן הניתוחים. לאחר מותו הפתאומי של האב, עברה משפחת כהן מקולון לקריסטובל. לאחר שמכרה את העסק, החליטה משפחת כהן לשנס מותניים ולצאת לעבודה. חלקו של הכסף שהשתכרו יועד לכלכלה וחלקו לחיסכון, במגמה לעזוב את פנמה לצמיתות ולחזור ארצה.

יוסף צור בן מרדכי נולד וגדל בירושלים. השתתף במלחמות, כולל מלחמת העצמאות. השתחרר בדרגת סגן. עבד בבית החולים הדסה עין כרם. כשיצא לגמלאות החל לכתוב דברי ספרות. ספריו שפורסמו: "טיול של שחרית", "התליון", "הפוגה", "תעתועי גורל" ו"שנות חיינו". 

כ"ג כסלו תשע"ה