בחצר אחורית של בית ישן בצפון הישן של תל- אביב מחליטיה אישה, שגם היא די ישנה לטקס לה טקס של בוקר. ולשתף בו את הרבים.
הפלטפורמה של הפייסבוק מאפשרת לה זאת.
הטקס בנוי מארבע שכבות:
צילום של ארוחת בוקר באחת הפינות של הגן או הבית, עם הקפה, הסיגריה (לפני ארבע השנים היא עדיין עישנה) עם העיתון של האנשים שחושבים שהם חושבים, ומיני מאכל.
טקסים לשונייים: שורה או משפט שמסוגלים "לעמוד לבדם בעולם", שנלקחו מספרי פילוסופיה ושירה. המצוד אחר הטקסטים הללו הוא עיקר עניינו של הטקס.
פתיח וורבאלי: המדובר במדיטציה בעלת מבנה לשוני קבוע, המצריך את הכותבת להתייחס לנתוני "הכאן-והעכשיו" השוררים בגן העורפי ובלב של היוצר. באותה הזדמנות גם נבחרת מוזיקה שמלווה את הבוקר והקריאה של הטקסטים.
דיאלוגים: התגובות של העוקבים והתגובות המתחוללות ביניהם לבין עצמם וביני - מרמזות על פוטנציאל של קהילתיות חדשה, שהמירשתת מאפשרת.
דבורה זילברשטיין:
- מחברת הספר "אמא יש רק אחרת" שזכתה בפרס קרן מוזס ואוניברסיטת תל-אביב שהוא סוג של רומאן חניכה שנערך ע"י פרופ' מנחם פרי, ויצא בהוצאת "ידיעות-אחרונות".
- מתרגמת התיאוריה המטרקסיאלית - משנתה הפסיכואנאליטית - פילוסיופית של פרופ' ברכה אתינגר Bracha Ettinger.
- ספרה העיוני "אין שלם מטקסט שבור" שעניינו דיון באיכות הדיאלקטיות של טקסים מקראיים נבחרים - נמצא בשלבי כתיבה מתקדמים.
שני המשפטים שהיא שונאת: "טיים איז מאני" - זמן הוא כסף. "אל תהייה צודק הייה חכם"?
המשפט שהיא אוהבת: "בעולם הבא לא ישאלוני מדוע לא הייתי משה רבנו אלא ישאלו מדוע לא היית זושא" (בובר בשמו של ר' זושא מניאפולי).