פורמט 17*24, כריכה קשה, 32 עמ', 2004
יום אחד הגיע סבא בני הביתה ובידו שקית עם מתנה.
נכדו הפעוט פתח את השקית והתאכזב: "מה סבא הביא?
משהו כזה חוור, חסר צבע, עץ פשוט עם שתי רגלים קצרות בצדדים..."
אך עד מהרה, ה"משהו" הזה לבש פנים רבות. לא היה זה משחק צבעוני,
או צלילי, היה זה ספסל, אך הדמיון הפורה של הילד יצר יש מאין – הוא גילה
וימשיך לגלות בעצמו עוד ועוד שימושים.
פעמים רבות נגלה שמבין שפע הצעצועים של ילדינו, הם יבחרו דווקא באיזה
חפץ פשוט ותמים, וממנו יצרו עולמות ומשחקים משלהם.
פעמים רבות גם נגלה שספסל כלשהו בחיינו מעורר בנו רגש וזיכרון שאנו
נושאים עמנו מעולמות של אז, כמו אותו ספסל עתיק יומין בגן, אשר נראה כמובן
מאליו, ומדי יום ימשיך ויוסיף לאוצר סיפוריו עוד ועוד מדברי היושבים עליו.