הָיֹה הָיָה פַּעַם דּוֹלְפִין שֶׁשָּׂנָא אֶת הַיָּם הַמָּלוּחַ.
כַּאֲשֶׁר שָׂחָה לְבַדּוֹ, הוּא הִשְׁתַּדֵּל לַעֲצֹם אֶת הָעֵינַיִם חָזָק, וְלָכֵן עִם הַזְּמַן,
הַפָּנִים שֶׁלּוֹ נִרְאוּ חֲמוּצִים.
אַתֶּם מֻזְמָנִים לַעֲצֹם עֵינַיִם חָזָק וְלִרְאוֹת בָּרְאִי שֶׁגַּם הַפָּנִים שֶׁלָּכֶם
נִרְאִים חֲמוּצִים.
יוֹם אֶחָד פָּגַשׁ הַדּוֹלְפִין דַּיָּג זָקֵן וּבִקֵּשׁ אֶת עֶזְרָתוֹ. הַדַּיָּג לֹא יָכֹל הָיָה לַעֲמֹד בִּפְנֵי הַפָּנִים הַחֲמוּצִים שֶׁל הַדּוֹלְפִין וְלָכֵן הֶעֱבִיר אוֹתוֹ אֶל בְּרֵכָה בַּיַּעַר.
שעת סיפור של סבא ונכדה בת שבע הופכת לדו-שיח דמיוני בין השניים, המניב סיפור קסום על דולפין ועל חיות היער.
הדולפין, ששונא את מי הים המלוחים, מגיע אל בריכה ביער. ביער, בעל כורחו, הוא נתפס על ידי חיות היער כרופא מוכשר, מה שמוביל לשרשרת אירועים שבסופם הוא מוחזר אל הים.
ושם, למרות הכול, הוא מוצא את אושרו.