קח את היצירה שלך צעד אחד קדימה
כתבת ספר? התקדם לספר דיגיטלי
שלח כתב יד ובדוק את הפוטנציאל השיווקי

אינאנה

צבי יוליאן רובין

הוצאה: ספריית אשורבניפל

| תחום: נוער

 
סגור


אנו מצטערים אך דירגת כבר ספר זה.




(מדרגים 1, ניקוד 5)

קטע לדוגמה

"אבל מה שמטריד אותי זה משהו אחר," פלטה ונדנה לפתע.

הופתעתי, הרמתי גבה והמתנתי בסקרנות.

"אולי אני שרוטה... אני כבר לא יודעת..." אמרה ונדנה במבוכה.

"ונדי, הדבר האחרון שאפשר להגיד עליך – שאת שרוטה," אמרתי באהדה.

ונדנה הודתה לי בחיוך מקסים, התקרבה אלי מתבוננת סביבה בחשדנות להבטיח שאף אחד לא מקשיב, "אני מפחדת!"

הייתי בהלם, לא ציפיתי לכך.

"אני סומכת עלייך דייבי," אמרה, "רק לך אני יכולה לספר הכול, אני מקווה שלא תחשוב שירדתי מהפסים."

"ונדי, אין שום סיכוי שאני אחשוב כך, את יודעת..." עודדתי את רוחה, אך מה שונדנה אמרה האיר אצלי נורה ירוקה, שאולי ג'ימי צדק בקשר לרגשות של ונדנה כלפי, הרי לא מספרים הכול לכל אחד.

"אין לי שום הוכחה לכך," המשיכה, "אבל אני מרגישה כאילו... כאילו מישהו עוקב אחרי... עוקב אחרינו... אחרי כולנו. אני מפחדת דייבי."

"ראית מישהו... ראית משהו?"

"לא... לא... כנראה סתם הרגשה. לא יודעת... כל הקשיים בבית הספר... כאילו כל הזמן בוחנים אותנו... מערימים קשיים... כאילו הכול בכוונה..."

"בכוונה? כמו מה?" שאלתי בסקרנות.

"כמו לשייף ברזלים כל היום... כמו ההשפלות של גברת לין ליד הלוח... והמכשפה..."

"אף אחד לא מושלם," חייכתי, "גם לטכני יש שריטות משלו, לא?"

"אולי אתה צודק," אמרה ונדנה, "אבל יש לי הרגשה שמשהו מסתורי מתרחש בין כותלי בית הספר, כאילו שמחפשים כל הזמן לזרוק תלמידים בכוונה במקום לעזור... עין מסתורית צופה בנו."

"כמו האח הגדול," הצעתי בחיוך מרגיע.

"משהו כזה, אפילו ברגע זה," ענתה מהוססת כשהיא מתבוננת בחשדנות סביבה.

הסתכלתי סביבי ולא ראיתי שום דבר חשוד, שום עיניים בורקות לא הציצו לעברינו מבעד לעלטה, הרגשתי נינוח למרות צללית שחלפה על פניה של ונדנה.

ונדנה התאבנה מפחד ונדמה היה שרעדה קלות. חיבקתי אותה אבל היא לא נרגעה.

"יש לי חלומות ביעותים לאחרונה," המשיכה בקול רועד, "כאלה שלא היו לי מעולם."

לחרדתי, נזכרתי בחלום המבעית שהיה לי לפני ההשבעה עם האוזן הכואבת, הפונפון של המכשפה והקציצות.

"אני כל הזמן חולמת," המשיכה ונדנה בלי לחכות לתגובתי, "שאסון נוסף עתיד להתרחש כל רגע... ואיזה כאבי ראש זה עושה לי... אני בקושי נושמת. אני ממש מפחדת דייבי."

הייתי בהלם אך לא סיפרתי לה על החלום שלי כדי לא להוסיף שמן למדורה.

"זה בגלל יום הזיכרון המתקרב," אמרתי, "כנראה ראית תוכנית טלביזיה על האסון."

"אם זה היה רק האסון..." המשיכה ונדנה בקול רועד ונאלמה דום לכמה שניות, "חלמתי כמה פעמים על אֶרֶשְׁכִּיגַל, אלת השאול והמוות, אתה יודע... שמשם אף אחד לא חוזר."

"מלבד אינאנה, מלכת השמים, שחזרה," צחקתי כדי להרגיע, "אלה אגדות מהמיתולוגיה ונדי."

"אבל בחלום זה היה מפחיד, במיוחד הינשופים שלה" השיבה ונדנה בקול רפה.

"זה מפני שחפרו כל היסודי עם המעשיות האלו," אמרתי בבטחה, "זה רק טבעי שזה יצוץ במצב רוח רע."

"אני מקווה..." אמרה ונדנה בקול חרישי שנועד לרצות אותי.

"ונדי, יש לי הרגשה," אמרתי בקול בוטח שאפילו אותי לא שכנע, "שתוך כמה ימים את תמצאי את מקומך כאן ונצחק מכל העניין, את עוד תראי."

"אני מקווה שאתה צודק," ונדנה חייכה בנינוחות כמו אחד שהתעורר זה עתה מחלום רע. "אולי סתם הרגשה רעה... סתם מקריות... "

קיוויתי שונדנה צודקת במיוחד בקשר ל"מקריות" שהייתה בחלום שלי עם הפונפון של המכשפה.

אחרי כמה שניות של שתיקה ונדנה אמרה בהיסוס, "דייבי, יש לי וידוי קטן. אני בכלל לא רציתי להירשם לטכני."

"אז למה עשית את זה?" שאלתי במבוכה מאחר שנזכרתי בדבריו של ג'ימי שונדנה הגיעה לטכני בגללי – אף על פי שהתאמצתי להסתיר, הסמקתי.

"ובכן... ובכן..."

חיכיתי נבוך לתשובה הבלתי נמנעת.

"בגלל... בגלל... בגללך." ונדנה היססה, מבט מושפל, מתחמקת ממבטי.

"מה... ביג... ביג... ללי... בגללי..." גמגמתי וניסיתי להישמע כאחד שלא מבין במה מדובר.

"אני חושבת עליך הרבה," אמרה בביישנות, מרימה אט אט את מבטה.

אף על פי שכבר ניחשתי מה ונדנה עומדת להגיד הייתי בהלם מאחר שזו הייתה הפעם הראשונה שנערה אומרת לי דברים כאלה.

לפני שהספקתי להתעורר אל תוך המציאות החדשה, ונדנה נשקה אותי על הלחי ונעלמה במהירות במעלה השביל, למגורי הבנות, כדי להימלט מהמבוכה.

צעדתי לאיטי לעבר החדר ועניין החלומות המטרידים נדחק הצידה מפני המחשבות הנעימות על ונדנה.

יותר על הספר


מחירים באתר

  • ספר מודפס
    29 ₪
    משלוח חינם לכל הארץ תוך 14 ימי עסקים
הוסף לסל הוסף לסל
תגובות
ספרים נוספים של אותו סופר: