יותר טוב

אנו מצטערים אך דירגת כבר ספר זה.

(מדרגים 0, ניקוד 0)

כריכה רכה, 336 עמ', פורמט 14.5/21, ינואר 2021

יענקלה

כשהתחלנו את התהליך, לא ידע יענקלה אם הוא רוצה להגיע לידי כתיבת ספר. “בוא נתחיל“ הוא אמר לי “ועם הזמן נחליט“.הייתי ארך רוח. אך מרגע שראיתי שיענקלה רשם לעצמו בפתקאות על מה נדבר בכל פגישה, והיו רבות, ידעתי שהתהליך הזה יסתיים בספר.הכרתי את האיש קודם, היכרות לא מעמיקה, אך בהחלט יותר מ“שלום“ וניד ראש במפגש אקראי.תמיד נראה לי כאיש, לא אומר, קל דעת, אך קשה היה להתייחס אליו בכובד ראש וכאיש משרה רצינות.במפגש שהתקיים במסגרת ערב “זיכרון בסלון“, אחרי סיפורה של אשת העדות, כשנפתחה השיחה לקהל, סיפר יענקלה סיפור מרגש, נוגע ללב, משנות ילדותו המוקדמות.עד אז היה ברור לי שהאיש יליד הארץ, “סברה“ בשפתנו. והנה הסתבר שהוא יליד אירופה של טרום מלחמת העולם השנייה והיות ועבר את שעבר בתקופת המלחמה, אמנם כילד, הוא נמנה בין שורדי השואה. לא נותרו בו שום סימנים המעידים על כך. יותר מזה, הוא דאג למחוק מזיכרונו את כל הפרק הזה. לעומת זה את כל השאר, תוך הפעלת זיכרון מופלא, הוא זכר וזוכר בפרטי פרטים.הייתה לי חוויה להיפגש עם האיש, להיווכח כיצד האיש בלע את החיים, מיצה וממשיך למצות את חייו, בתפיסת עולם אופטימית, גם אם עבר לא מעט אירועים קשים מנשוא. אפילו הוא שרוב הזמן החיוך לא מש משפתותיו, נחנק כמה פעמים ומחה דמעה שהוא אינו מורגל בה.דבר נוסף שהתרשמתי ממנו הוא השיתוף, החברות הממושכת וההערכה לדרורה, האישה שלצידו כבר למעלה משישים שנה.אני מקווה שהספר ישמש מראה נאמנה לדמותו וכעדות באחת מאבני הפסיפס בהיסטוריה של העם היהודי, בגולה ובארץ.
שבח רוס