את האזור הכרתי, ובכל זאת רק בעיצומה של המדידה, כשצפיתי מחלונו של חדר קריר ומוצל אל בניין שכן שמרפסותיו סגורות בתריסים, ידעתי בוודאות שבדירה הזאת התגוררה יערה. מן החלון הזה צפתה בי, ואני ראיתיה לראשונה.
הייתי משוקע בשגרת אותם ימי אוגוסט ארוכים ומצערים. ישבתי נבוך ומשועמם בכיסא הגלגלים, שם במרפסת ממול, ואילו יערה נופפה אלי בתנועת יד רחבה, כאותם תיירים שספינותיהם הלבנות חולפות חגיגיות על פני חופים של חולין.
אסף עמית הוא אדריכל ומעצב, שכתיבתו בוחנת טראומת ילדות והלכי נפש של דמויות מורכבות, מבעד לשכבות של פרקי חיים ותעתועי זיכרונות. ברומן יערה הוא מתאר פרשיית אהבה משולשת במסע של התבגרות מאוחרת.
״העדינות היא המאפיין הבולט ביותר בפואטיקה של אסף עמית. היכולת לשרטט אירועים מורכבים, כמיהות נפש וזיכרונות שאינם מרפים, בקו דק ויפהפה שמעניק לקורא חוויית קריאה מפעימה."
רון דהן, סופר ומשורר