מחרוזת של במיה

אנו מצטערים אך דירגת כבר ספר זה.

(מדרגים 3, ניקוד 5)

"מחרוזות של במיה" הוא אוסף הזיכרונות שנחרטו במוחו של ילד בן 5-6 שנולד בעיר כנקין שבעיראק. נופים ואתרים, אירועים משמחים ועצובים, גאווה ופחד, הבית והמשפחה – כולם עולים וצפים במוחו של דניאל, הילד המפונק שגדל במדינה עוינת. כל אשר ראה ושמע בביתם בניכר, נכתב כיד לזכרו של האבא נסים והאימא פרחה, שמהם ינק את החום, האהבה והכיסופים לארץ ישראל. ועם זאת, הזיכרונות מהבית, השוק המקורה, בית התה של אבו סָתַּם, נהר הדיילה, הפרדסים, ריח ההדרים בפריחתם ובית הקולנוע בכנקין, אין בהם כדי להראות שהיה בלבו או שהיה בלב הוריו ז"ל געגוע לשוב ולגור בניכר. נסים הצליח לשזור סביבו את צאצאיו בארבע מחרוזות, שתמיד נעו סביבו וגרו בקרבתו. כל מחרוזת שנשזרה הפיחה בו רוח חיים והעניקה לו כוחות מחודשים לשרוד ולהתקדם. כל "מחרוזת" שהתרחקה ממנו לקחה עמה חלק מחייו, לכן "מחרוזות של במיה" נכתב לזכר ההורים ובמיוחד לזכר האב ז"ל, שהיה הציר שסביבו נעו מעגלי המשפחות הקרובות והרחוקות. איש ללא חת, מלא שמחת חיים, אהב את הבריות, שדאגת המשפחה הייתה בראש סולם העדיפות שלו; אהב את תורת ישראל, את עם ישראל ואת ארץ ישראל על נופיה ואתריה.