מסופר אצלנו במקורות שארבעה אנשים נכנסו לפרד"ס [פשט, רמז, דרש וסוד]. הראשון הלך לניכר, השני נטרפה עליו דעתו, השלישי שם קץ לחייו והרביעי רבי עקיבא, נכנס ויצא שלם. אבל לא היא, זה שהלך לניכר, זה שנטרפה עליו דעתו, וזה ששם קץ לחייו, אחד הם והנה הוא כאן, מומר, מפוייס, וזהיר זהיר. אל תשאלו אותי איך הוא עשה חשבון, קטונתי, אבל הנה, תשפטו בעצמכם:
ז'רר דה נרבל [ז'. לברוני], נולד בפאריס ב-22 למאי 1808. בן לרופא צבאי, מאבד את אימו מוקדם מאוד בחייו ומבלה את ילדותו אצל דוד רבא במורטפונטיין בעמק הוולואה שנופיו הקסומים יעסיקו את יצירתו כולה בהמשך. בתיכון שרלמניי הוא קושר קשרי ידידות עם טֵאוֹפִיל גוֹטִיֵיר שימשכו לכל אורך חייהם. ההכרה בו תגיע עם פרסום תרגומים ליצירת הסופר הגרמני גֶטֶה ב-[1828]. הוא משתייך לחבורה המצומצמת של סופרים ואומנים, מבלה עם וִיקְטוֹר הוּגוֹ, בַלְזָק, ג'וֹרְג' סַנְד, דוּמָה, פֶטְרוֹס, בוֹרֵל, ומוביל יחד עם גוֹטִיֵיר את גדודי המהפכה הרומנטית בקרב הֶרְמָנִי ב-[1830].
הטרוף תופס אותו ב-1841. משוקם, הוא נוסע למצריים, סוריה, וטורקיה, משם הוא מביא את ספריו, "סצנה מחיי המזרח" [1850-1848], ו"מסע אל המזרח" שהופיע ב-[1856]. למרות תמיכת חבריו, חרדתו מעולם החלומות מונעת ממנו לעבוד. ובכל זאת, בין שתי תקופות אשפוז בקליניקה של דוקטור בלנש, הוא מצליח לפרסם את "ארמונות קטנים בבוהמה" [1852] ואת יצירת המופת שלו "סילבי" [1853], שלאחריה באו "נערות האש" ו"סונטות וחזיונות תעתועים" [1854].
אחרי התקף חזק במיוחד, הוא מקבע את ההזיות הפיוטיות שלו ב"אוֹרֶלְיָה, חלום או חיים", [1855]. האיש שסֶנְט בּאוֹב כינה ז'רר החמוד, נמצא תלוי באחד מרחובות פאריס הישנה ב-4 לינואר 1855.
קדוש סידני