הנער האבוד

בנער האבוד של תומס וולף נמצאים קרוב לוודאי העמודים היפים והעזים ביותר בספרות האמריקאית שראו אור בשפה העברית בעשורים האחרונים.

היכונו למפגש עם ארצות הברית הישנה, עם כיכר רווית שמש בעיירה דרומית, עם יריד עולמי היסטורי, עם משפחה אחת ועם מחשבות רבות. כתיבתו של וולף עתירת רבדים, עד כדי כך שנובלה קצרה זו מקבלת נופך של רומן גדול. זהו שיעור בסגנון וחגיגה לאוהבי ספרות.

אנו עומדים מול נובלה בעלת ארבע מערכות, ארבע נפשות וארבע עדויות, שעם כל אחת מהן צולל הקורא צלילה ספרותית מזווית שונה, בניסיון ללכוד את הבלתי ניתן ללכידה: הזמן, הזיכרון ומה שאבד. ואמנם, עד תום הקריאה הולך ונבנה הרושם שהניצוץ הספרותי של תומס וולף עוצמתי עד כדי כך שהוא מצליח להשיג את הבלתי אפשרי ולהחזיר לדמויות, ולך קורא יקר, את הגלגל לאחור. האם אפשר לכנות זאת “נס”?

 —

“אחת השאיפות הגדולות ביותר של כל אחד מאתנו היא לכתוב דברים בעלי שיעור קומה ובעלי הפואטיקה של ‘הילד האבוד’.” ג’ק קרואק

“בארצות הברית ישנם שלושה סופרים גדולים: הראשון הוא וולף, השני הוא אני והשלישי הוא המינגווי.” ויליאם פוקנר

“הנובלה של וולף משקפת את הקסם שמהלכים על וולף הזמן והזיכרון.” פַּבּלישרס וויקלי

 —

“היכונו למפגש עם ארצות הברית הישנה, עם כיכר רווית שמש בעיירה דרומית, עם יריד עולמי היסטורי, עם משפחה אחת ועם מחשבות רבות. כתיבתו של וולף עתירת רבדים, עד כדי כך שנובלה קצרה זו מקבלת נופך של רומן גדול. זהו שיעור בסגנון וחגיגה לאוהבי ספרות.” ירין כץ, קורא בספרים

 “הספר מספר סיפור ילדוּת פשוט, אבל לא פחות מהסיפור חשוב הרטט, החשמל המופשט של גילוי פיסת זמן שחלף, של פתיחת החלל החיצון הזה הקרוי עברֵנו.” דרור בורשטיין, הארץ

“העלילה חותכת ברגש כמו בבשר החי, והסגנון הפואטי סוגר על הכל כמו קסם עמוק.” עמיחי שלו, וינט

“אפלטון כתב שהדרך המובילה לפילוסופיה מתחילה בהשתוממות פשוטה. יצירתו של וולף היא בהתאם לכך יצירה פילוסופית מאד בכך שהיא מושתתת על שתי פליאות: פליאה על החלל ופליאה על הזמן.” אריק גלסנר, ידיעות אחרונות

“כשהתחלתי לקרוא את תרגומו של עודד וולקשטיין חזרו אלי מיד המשפטים המוכרים על המוסיקה האלגית שלהם והחוויה שבקריאת הטקסט הזה בעברית גרמה לי אושר. שמחתי להיווכח שעודד וולקשטיין עשה צדק עם הטקסט הנפלא של וולף והוציא מתחת ידיו טקסט עברי נהדר.” רות אלמוג, הארץ

“השפה בהירה ומצועפת בעת ובעונה אחת, תיאורית ונטולת מטאפורות אך גם עשירה ופואטית.” יונתן אמיר, ישראל היום

Thomas Wolfe, The Lost Boy, 1937