האזן לקריינות
(מדרגים 0, ניקוד 0)
הַסִּפּוּר מְתָאֵר קוֹרוֹתָיו שֶׁל עִגּוּל הַמְּחַפֵּשׂ חָבֵר, אַךְ כְּשֶׁפָּנָה לַצּוּרוֹת וּבִקֵּש אֶת חֶבְרָתָן, הֵן סֵרְבוּ בְּתֵרוּצִים שׁוֹנִים. הֵן טָעֲנוּ כִּי אֵין דִּמְיוֹן בֵּינוֹ לְבֵינָן, הֵן עֲסוּקוֹת, וְאֵין לָהֵן כָּל פְּנַאי אֵלָיו. לְאַחַר שֶׁהִתְיָאֵשׁ, מָצָא הָעִגּוּל אֶת הֶחָבֵר הַמְּיֻחָל. וּמָה עָשׂוּ הַצּוּרוֹת לְאַחַר שֶׁרָאוּ שֶׁיֵּשׁ לָעִגּוּל חָבֵר? זֹאת נְגַלֶּה בַּסִּפּוּר.
זהו סיפור שאמנם מופנה לילדינו הפעוטים, אך עשוי להשליך עלינו כבני אדם שפעמים לא מקבלים את השונה מאתנו, לא עוצרים את מרוץ החיים ולא מתפנים מעיסוקינו לרגע כדי להביט סביבנו, שמא מישהו זקוק לחברתנו ולעזרתנו, כי הוא מאוד בודד, אך גם למרות השוני אפשר למצוא משהו מן המשותף, שממנו נוכל להיבנות יחד.
אסתר טיירי-הולצמן, גננת ומדריכה לגיל הרך במשך שנים רבות. מתוך ניסיונה עם ילדים והכרותה עימם כתבה ספר זה.