אדון שמח ומר עצוב

כְּשֶׁאָנוּ לֹא מוּדָעִים לְרִגְשׁוֹתֵינוּ, הֵם יְנַהֲלוּ אוֹתָנוּ וְיַכְתִּיבוּ אֶת חַיֵּינוּ. 

מוּדָעוּת רִגְשִׁית הִיא הַמַּפְתֵּחַ לְנִהוּל חַיֵּינוּ - הִיא מְאַפְשֶׁרֶת לְהָבִין אֶת הָרְגָשׁוֹת שֶׁלָּנוּ. כְּמוֹ כֵן, לְהָבִין אֶת הַזּוּלַת. הֲבָנָה מַקְנָה יְכוֹלוֹת תִּקְשֹׁרֶת.

לְעִתִּים לַהוֹרִים וְלַסְּבִיבָה קָשֶׁה לְהִתְמוֹדֵד עִם כְּאֵב וְהִתְפָּרְצוּת רִגְשִׁית שֶׁל  הַיֶּלֶד, וְלָכֵן כְּשֶׁהַיֶּלֶד מְסַפֵּר עַל פַּחַד אוֹ כְּאֵב, מְזָרְזִים אֶת הַחֲוָיָה: "תֵּרָגַע, זֶה יַעֲבֹר, זֶה לֹא כּוֹאֵב.” מִתְּגוּבָה זוֹ עָלוּל לְהִוָּצֵר נֶתֶק בַּמַּעֲרֶכֶת הָרִגְשִׁית שֶׁל הַיֶּלֶד. הוּא יֶחְוֶה רְגָשׁוֹת שֶׁיִּתְבַּטְּאוּ בְּהִתְפָּרְצֻיּוֹת, וְאַף כְּמַשֶּׁהוּ הַמְּאַיֵּם לְהִשְׁתַּלֵּט עַל חַיָּיו.

לָכֵן, כְּדַאי לְלַמֵּד אֶת הַיֶּלֶד לְזַהוֹת וּלְהַרְגִּישׁ אֶת הָרְגָשׁוֹת שֶׁהוּא חוֹוֶה, מִבְּלִי לִשְׁפֹּט אוֹתָם, לְהָבִין שֶׁאֵין רֶגֶשׁ “לֹא טוֹב”.

סִפּוּר זֶה מְאַפְשֵׁר לַיֶּלֶד לַעֲלוֹת לַמּוּדָעוּת רְגָשׁוֹת בְּסִיסִיִּים שֶׁל שִׂמְחָה, עֶצֶב, כְּאֵב, לָתֵת לָהֶם שֵׁם, לְשׂוֹחֵחַ עֲלֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁאֵלוֹת מַנְחוֹת בְּגוּף הַסִּפּוּר, לִלְמֹד לִהְיוֹת מוּדָע לְרִגְשׁוֹתָיו ולְהִתְאַמֵּן בְּנִהוּל הַתְּגוּבָה.