פורמט 13.5*21, כריכה רכה, 87 עמ' בעברית,110 עמ' באנגלית נובמבר 2015
אינו לב נאור נולד בעיר לודז' בפולין בשנת 1924, בן שלישי אחרי שתי בנות. אמו הייתה עקרת בית ואביו היה מומחה בתחום הטקסטיל. האב קיבל הצעה להתמנות למנהל מחלקת אריגה בבית חרושת לטקסטיל שהוקם במולדובה ברומניה. אחרי ביקור במפעל וסדרת ראיונות עם המנהלים, הסכים לקבל את המשרה וכעבור שלושה חודשים הצטרפה אליו שאר המשפחה.
אינו התחנך בבית ספר עממי ואחר כך בגימנסיה המקומית שם למד בין השאר צרפתית, גרמנית ולטינית. החיים היו נוחים ומהנים למרות גילויי האנטישמיות. בשנת 1940 הלאימו השלטונות הרומנים את הכלכלה. הזרים והיהודים בעמדות המפתח במפעלים פוטרו ובמקומם מונו אזרחים רומנים. בשנת 1943 עברו הוריו של אינו ואחותו הבכורה לבוקרשט כדי לחפש פרנסה. אינו ואחותו האמצעית נשארו בעיירה לשמור על הרכוש המשפחתי. עם התקרבות צבאות ברית המועצות לגבולות רומניה, עזבו אינו ואחותו בסתר את העיירה בהשאירם הכול מאחוריהם.
ביוני 1944 עלה אינו עם קבוצה של חברי השומר הצעיר על הספינה "קזבק" שעל סיפונה מאות מילדי טרנסניסטריה. ספינה נוספת מאותו משט, שעל סיפונה היו 300 אנשים, טובעה על ידי צוללת גרמנית בים השחור. בהגיעו לארץ הצטרף אינו להכשרה של קיבוץ רשפים לקראת העלייה לקרקע בעמק בית שאן. שמונה חברים פרשו מההכשרה בסוף השנה, חלקם מסיבות אידאולוגיות וחלקם מסיבות אישיות, ביניהם אינו. אינו התגייס למשמר החופים הבריטי ושוחרר ממנו עם סיום המלחמה באירופה. בתחילה עבד במפעל טקסטיל ברמת גן כמנהל משמרת וכעבור זמן קצר הוצע לו להרכיב מכונות טוויה במפעל חדש בפתח תקווה. אינו קיבל על עצמו את האתגר וכאשר סיים את המשימה מונה למנהל הטכני של המפעל. בפברואר 1945 נקרא אינו לדגל והוצב בחיל המודיעין. בין השאר היה ראש לשכת ראש אמ"ן, האלוף מאיר עמית ז"ל. בשנות שירותו האחרונות מילא תפקידים בחו"ל.
משנת 1970 ועד שנת 1982 שימש בתפקיד ראש אגף מינהל וסמנכ"ל מכתשים באר שבע. לאחר מכן מונה לראש אגף ארגון ומינהל בקבוצת הכימיה של כור. אחרי פרישתו מכור עבד כיועץ ארגוני למפעלי תעשייה.
אינו אב לתאומים, בת ובן. בתו השלישית נפטרה בטרם עת ממחלה. הוא סב לחמישה נכדים ולנין.
אינו על עצמו: אני מקדיש את זמני לאהבותיי האמיתיות: האזנה למוזיקה, קריאה, כתיבה, שחמט, טיולים בארץ ובעולם ולאישה של חיי. המוזיקה היא עבורי סם חיים. הקריאה ממלאת את מטעני נפשי ושכלי בחוויות אינטלקטואליות מגוונות, בריגושים, בעצב, בשמחה, דמעה וצחוק, אשר בלעדיהם החיים היו מדבר. בשנת 2008 יצא סיפורי הראשון לאוויר העולם באתר "במה חדשה". תגובות הקוראים מילאו את אותי התרגשות רבה. טעם הדהוד סיפוריי האישיים בלבם של אנשים זרים או קרובים והתחושה שנגעתי ולו בנפש אחת באופן כזה או אחר, גורמים לי לחוש התעלות ולהרגיש כי זכיתי במתנה גדולה. הכתיבה גורמת לי לחוש כמרחף באוויר על גבי מטאטא של מכשפה, מתבונן מלמעלה אל האנשים הקוראים את סיפוריי ומנסה לנחש מה הם חשים: חוסר חיבור, התרגשות, כאב, פחד, בלבול, אי הבנה או אולי הזדהות?
סיפוריי אצורים עמוק בתוכי זמן רב כל-כך, רב מדי. עם פרסומם הם ניתקים ממני אחד-אחד, בכאב מהול בשמחה, בחיוך ובדמע.