אני בניתי בית

פלמחניק בנפשו, איש ההגנה וצה״ל ואחד ממקימי ההתיישבות העברית בארץ. 

"חזרתי מקרב לאחר למעלה מיממה ללא שינה ונרדמתי על המיטה בחדר הנוטרים (חדר הנשק). שקעתי בתרדמה עמוקה ולא שמעתי את רעש מנועי המטוסים המצריים שחגו מעל רביבים, כדי לבחור מטרות להפצצה. החברים תפסו מחסה בעמדות ובבונקרים. דוד דרורי (ג'עפר), אחד החברים, רץ וניסה להעיר אותי אך כל מאמציו עלו בתוהו. לא הקריאות "קום, קום", ולא הטלטולים הצליחו להעיר אותי, רק מלמלתי "תן לישון!". קול הנפץ של הפצצה הראשונה, שהוטלה ונפלה ליד השער, הזניקה אותי ממיטתי ושנינו רצנו לתפוס מחסה בתעלת הקשר. הפצצה השנייה שנפלה פגעה וריסקה את מיטתי בחדר שבו היינו רגעים ספורים קודם לכן."

סיפור זה הוא רק טעימה מסיפורי העבר המקובצים בספר זה, ומסופרים מנקודת מבטו ותחושותיו של יעקב על אותם ימים שהיו ולא יחזרו עוד. ימים המציגים באור מעט שונה את תחילתה של המלחמה על הבית, אשר נמשכת עד היום. סיפורים המלווים בהומור, מלחמות, אחוות לוחמים ואהבת מולדת אחת ואמיתית השוכנת בלב כולנו.