אני שמח לשתף ביופי שאני מוצא בשבת בעקבות חוויותשחוויתי ובהן נחשפתי ליופי הזה. מכיוון שהבית שלי אינו מציין את השבת כפי שאניבוחר לציין אותה, ביליתי לא מעט שבתות כאורח במקומות שונים.
בשלב מסוים שמתי לב שחברים רבים שואלים אותי לגבישבתות במקומות אחרים. זה מפתיע במקצת שכן בסופו של דבר הרוב דומה מאוד. ועם כלזאת, שבת בצפת אינה דומה לשבת ברעננה, ושבת בחברון אינה דומה לשבת בשדרות. בהיכרותעם אנשים שנעשית בשבת דווקא, יש משהו נעים מאוד ורגוע: כולם בנחת, באכילה, בדיבור,בהליכה אטית.
יש לי גם חברים שאינם מכירים כלל את הרעיון שלשבת, ואין להם מושג מה אני עושה בעשרים וחמש השעות המיוחדות האלה.
יש התפיסה שמתמקדת ב'מה לא עושים': אין אינטרנט,אין פייסבוק וגם לא ג'ימייל, אין פלאפונים, אין טלוויזיה, אין נסיעות. אה, ולאתולשים את ריבועי נייר הטואלט...
אפשר לתאר במילים פשוטות למדיי 'מה כן עושים':בערב הולכים לבית הכנסת (לפעמים הרגשתי שככל שאתה חדש יותר בתחום הזה, אתה מקפידיותר להגיע בזמן). מגיעים למה שמכונה "קבלת שבת" – טקס, נעים המשרהעלינו אווירה רגועה ונעימה.
לאחר מכן מתפללים תפילת ערבית של ליל שבת, צועדיםבחזרה הביתה, עושים "קידוש" ונהנים מסעודה טעימה של ליל שבת, אשר מתובלתבזמירות שבת ובשיחות על הכול.
בשבת חשוב כמובן להקפיד על מנוחה נאותה, בלילה,ולמהדרין - גם ביום. בבוקר יוצאים שוב בצעידה לבית הכנסת לתפילת שחרית, אחריה שובמתקיים "קידוש", ואחריו – בסמיכות או שלא בסמיכות – נערכת סעודת בוקרשבת מאוחרת (שהיא בעצם ארוחת צהריים).
אחר הצהריים הולכים לתפילת מנחה, סועדים סעודהשלישית, מתפללים ערבית של מוצאי שבת ובסופו של דבר מגיעים לטקסה"הבדלה".
אבל לא רשימת ה"אל תעשה" ולא רשימתה"עשה" יכולות להמחיש את התחושות, הרגשות, המחשבות והחוויות שחשים,שחושבים ושחווים בשבת.
ומלבד כל מה שכבר הסברתי, השבת היא דרך נפלאהלהכיר את האנשים המקסימים שחיים במדינה שלנו. ואולי, וזו מהותו של הספר שבידכם –להציג לפניכם את האנשים הטובים שפגשתי בדרך בכל מקום שבו התארחתי.
הנכונות של אנשים שמכירים אותי וגם שאינם מכירים,לפתוח לפניי את ביתם למשך כל השבת ולאפשר לי להציץ פנימה לחיים האינטימיים שלהם,היא דבר קסום בעיניי.
הסיפורים מובאים בספר בסדר אקראי: לא לפי סדרהתרחשותם, לא לפי מיקום היישובים בארץ ולא לפי סדר שיטתי אחר. גם התוכן המובאבפרקים יש בו ערבוב: הן מבחינת הזמן (מקום שהייתי בו כמה פעמים, התרחשויות שאירעובמרווחי זמן גדולים ביניהן, מובאות ברצף ללא ציון זמנן); הן מבחינת המקום (ייתכןשאירוע שהתרחש ביישוב מסוים ייכלל בפרק העוסק ביישוב אחר ובלבד שהרצף שיתקבל יהיההגיוני ונעים לקורא).
ככלל, כדי לשמור שהספר שיתקבל יהיה ספרון ולאיגיע לממדים של ספר עב כרס, החלטתי לחבר בין מקומות, ולכן, מצוינים בו שלושיםמקומות בלבד, כשלמעשה כל אחד מהם מייצג שניים או שלושה מקומות נוספים מלבדו.
הרצלייה היא גם כפר סבא ורמת השרון, כפר תפוח הואגם עינב, ברוכין ורחלים וכדומה. הבחירה מה להשאיר ומה להוציא הייתה שרירותיתבמהותה, ולכן לא כללתי בספר את כל המקומות שבהם ביליתי בשבת. מכל מי שאירחו אותיוקיוו שהיישוב שלהם יופיע בספר אני מבקש סליחה ומחילה.
לא כל המקומות 'תופסים' אותו ה'נפח' בספר. הסיבהלריבוי המילים או למיעוטן אינה קשורה לחשיבות המיוחסת למקום, חלילה. הכול נובעמההחלטה אילו דברים לכלול בספר או שלא לכלול בו, וזאת משלל סיבות: שמירה עלהפרטיות של מי שאירח אותי, רצון שלא לחזור על דברים דומים וכדומה.
חשוב לי לציין שכל השמות, השמות הפרטיים ושמותהמשפחה, בדויים לחלוטין.
איני יודע אם יש מסר שאמורים לקבל מהקריאה. אוליבעיקר חוויות אישיות שלי שיכולות להיות מעניינות, ולצדן האפשרות לגלות כמה נפלאההחוויה המכונה שבת, וכמה טובים האנשים בכלל, וכאשר הם לובשים 'פנים של שבת'בפרט.