להעיר את האנזימים

ספר השירים "להעיר את האנזימים" כולל בתוכו, שירי אהבה, שירים לאומיים, נופי טבע ונופי אדם ומחבר בין שירה ובין מדע בשפתו הפיגורטיבית העשירה. הספר כולל פרולוג מאת מבקר הספרות, פרופ' הלל ברזל שכתב בין היתר על שיר הפתיחה "הכרמל במרכבות אש":  "שיר אקספרסיוניסטי מובהק, בשורות ארוכות ברצף זורם, בלתי מופרע, במקצב חופשי, בדימויים מפליגים. רקיעים בוערים, מסך לוהט, להבות בלהט אינסופי, ההר נשבר. עוצמתו של השיר באה מן הרצף המאחד ומן ההתהפכות. כוחו המרשים של השיר הוא במבע הגלוי, המתלקח בלהט מתפרץ, מזכיר ברתיחתו את הלבה הזורמת מהר הגעש; מוסיף לכך את חומרי התשתית. ההגבהה על דרך ההקשרים התנ"כיים כמו מתבקשת מאליה. אליהו הנביא שעלה בסערה השמימה, וקדמה לה העב הקטנה לאחר הבצורת. מוסיף לכך תיאורים אפוקליפטיים כמו בנבואות זכריה, ארץ ושמים באובדן יציבות, צבע וצורה. מוסיף לכך את תורת הנסתר. ענני בדולח החובקים את הנשמות המשתחררות מן הגוף הבוער, פושט את צורתו וממריא מתוך החומר..."

"התבנית המעגלית חוזרת בהתייחסות לספר השירים של אתמול וממנו לפואטיקה של מראות ודימויים בהתנשאות מעלה, ברוח שירת הים, שירת גאולים, השיר הנכסף של היום ומחר. "אז ישיר" (עמ' 19):

...מַה יִתְפֹּס מֵעַצְמִי הַמְּפֻזֶּרֶת

בֵּין אוֹתִיּוֹת "מַחְזוֹר אוֹר..."

מַה אֶתְפֹּס מִתְפִיסָתוֹ אֶת מַעְגְּלוֹתַי?

מַה מְזַמֵּן אֵלִי בִּשְׁלִיחוּתוֹ?

מִי הַשָּׁלִיחַ וּמִי הַנִּסְעָד?

מִי לְמִי יִסְתֹּם

חוֹר בַּלֵּב?

בְּרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם

בשיר "תפילה" (עמ' 80) "הבט אל עיגול הנגהות עולה בהר/מחזור אור, מחזור אישה". שיר חדש מתדפק על הסף. הגיעה העת לשכינה שתשכון בשכונת העוני, עוניו של כל בשר ודם:

"בוא! בוא! הסוכה לפי מידתך/ופעימת הלב כרטט העלה/במשב החדש".

ההתעוררות בכוח האנזימים, חיים בזרימתם, במבע פיוטי שעדותו אמת, מהישג להישג" (פרופ' הלל ברזל מתוך הפרולוג). 

עֲלֵה רוֹטֵט בָּרוּחַ הַסְּתָוִית

שָׂמֵחַ לַמַּשָּׁב הֶחָדָשׁ.

עוֹמֶדֶת בִּתְפִלָּה בַּחֹדֶשׁ הַלָּבָן

מְמָרֵק הַחֲטָאִים וְעֶלְבּוֹנוֹת הֶעָבָר

וְהָרֶטֶט בִּי

מְכִינָה אֶת הַלֵּב לְבִרְכַּת הַדְּבַשׁ

בִּפְרֹשׂ חַג הַתַּפּוּחַ לְחַוָּה וְאָדָם.

אַתָּה קָשׁוּב לְרֶטֶט הֶעָלִים

לְשִׂמְחַת הַעֵצִים, בּוֹחֵן לִבָּתָם

מְעַצֵּב מֵחָדָשׁ צְמִיחָתָם

הַבֵּט אֶַל עִגּוּל הַנְּגֹהוֹת עוֹלֶה בָּהָר

מַחְזוֹר אוֹר, מַחְזוֹר אִשָּׁה

וְשִׁיר מִתְחַדֵּשׁ עַל סִפֵּנּוּ

- - -

פְּקַח לֵב לְקַבֵּל אֶת הַמַּתָּת

הִגִּיעָה עֵת לַשְּׁכִינָה בְּסֻכַּת עֳנְיֵנוּ

בּוֹא !   בּוֹא !

הַסֻּכָּה לְפִי מִדַּתְךָ

וּפְעִימַת הַלֵּב כְּרֶטֶט הֶעָלֶה