176 עמ', כריכה רכה, פורמט 13.5*21, דצמבר 2016
הקישו לכתבה על הספר ברינונים
לפי הסטטיסטיקה, אחד מכל מאה ילדים מאובחן היום באוטיזם. מה עושה משפחה נורמטיבית שחייה מתהפכים עליה לאחר שקיבלה כרעם ביום בהיר את האבחון הנורא על ילדה האהוב? איך יודעים שהטיפול הנבחר הוא הטיפול הנכון? האם אפשר להמשיך לתפקד כמשפחה? ושאלת השאלות: האם מתישהו אפשר להמשיך לחייך?
נעמה שלנו אובחנה תחת הלקות האוטיסטית כשהייתה בת שנה ושלושה חודשים, ומאותו הרגע יצאנו, משפחתי ואני, למסע ארוך ומפרך ובו עליות תלולות ודרכים משובשות אך גם רגעי חסד של אוויר פסגות.
הספר עשוי, בעיניי, לסייע למשפחות להבין שהאוטיזם אינו מאסר עולם שנגזר משמים. קיימות דרכים לצמצם אותו ולהביא את הילד מניתוק מוחלט לכדי חיוניות, תקשורת והתנהגות על פי כללים חברתיים.
הסיפור מסופר בנימה אישית, אך בעת כתיבתו חשתי שזהו הסיפור של כולנו – הורים לילדים נכים באשר הם, הנאבקים בגבורה בלקות הקשה, שמצדה משיבה מלחמה ללא רחם, ובין לבין, הם מתפנים לאותן מלחמות בלתי אפשריות בבלתי מנוצח – הביורוקרטיה והממסד.
האם לאחר האבחון ימשיכו בני משפחה וחברים להיות שם עבורכם?
איך יהיה המפגש עם המטפלים?
האם ברגע האמת ידברו איתכם בגובה העיניים?
מה קורה לכם, ההורים, כשאתם נתקלים באטימות מצד הרשויות? האם האזרח הקטן יצליח להניע את המערכת?
והכי לא פוליטיקלי קורקט: איך יהיה המפגש עם הורים אחרים לילדים אוטיסטים? האם יהיו מקור לעידוד ולתמיכה, או שאיש-איש יהיה שם לבדו, עם ילדו?