מעבר לים

בשעות כתיבה שחולפות במהירות לא מובנת, אני נעלמת לתוך עולם מילים, שבו מעט עובדות והרבה דימיון יוצרים סימפוניה. מילים מתלכדות בהרכבים שונים, ליצירת עולם שמזין אותי במגמתו, לתוך התרחשויות שיוצרות רומן.

הפעם, זה סיפורם של סטפני ואיתמר שמוצג בצורה אוטנטית - חוויות נעורים שמבוגרים רבים מזדהים איתם, כראשית דרכם הבוגרת. זכרונות שמשמשים כסמנים, בהם ילדים הופכים לעצמאים. הרומן מתחיל, בחציית אוקינוס בדומה למעבר מילדות לבגרות.

פגישתם ועשיה משותפת בה שזורים ריגשותהם וכינותם זו לזה, מעניקה חוזק ועוצמה לאלו הסובבים אותם. בידיעה שזוגיות נרכשת ונשמרת אינה נחלת הכלל.

זוג צעיר, משמש כעוגן ומטרה לאנשים משכילים ומנוסים שנתנו למשפחותהם להתפורר ריגשית, בשל רצונם לגדול ולהתפתח. התכחשות לצביעות וכוחניות שהיא ראשית הוויתם, יוצרים עבור אי תמר וסטפני מסלול התהוות בו אין שותפים.

במקביל מתפתחת התמסרות חסרת פשרות לחיים מיקצועיים. בה קיימת הסכמה עם נורמות חברתיות, שהם אינם מוכנים להיות חלק מהן. 

חריצות ונאמנות משמשים כניתבכים בחייהם, ומהווים בסיס להצלחתם. 

מציאות, שראשיתה באהבה תמימה והיזדהות עם כאבים מהעבר שאינם מרפים. 

אנשים שהותירו הרחק מאחור, שבים בניסיון לעצב את דמותם שהיא חייהם המשותפים. סטפני ממענת לשתף פעולה ואי תמר מתמרן באלגנטיות. למרות, שהוא אינו סולח. 

צביעות ושיקולים כלכלים משתקפים במשפחתיות מתחדשת, שאינה משמעותית עבורם.