מאה ואחד שירים ראשונים באים כולם מאהבה: לאם, שהלכה לעולמה בדמי ימיה, לאב, שניסה להיות תחליף לאם, לרעיה, שליוותה, תמכה וסייעה, וכמובן לילדים, לנכדים, למשפחה הרחבה ולחברים.
מאה ואחד שירים ראשונים הם למעשה אסופה של שירים מתקופות שונות בחייו של המשורר, מאז שנות השבעים המוקדמות, עת כתב את שיר הגביע שבו זכתה קבוצתו האהודה, ועד עצם ימים אלה, תקופה של כארבעים שנה.
בכתיבתו המליצית מצליח המשורר להעביר את המסר שבשיריו – אהבה לזולת ולאדם באשר הוא, תוך שימוש בחרוזים.
בשירו “אמא” מספר הכותב על מות אמו האהובה תוך המחשת הכאב שחש על לכתה לבלי שוב: “הזמן חולף עובר, הלב כואב דואב...” תוך הבעת געגועים לאישה שהייתה לא רק אם, אלא גם חברה עבורו.
בשירו “אוצר נולד לנו” מספר הכותב על לידתה של נכדתו ועל עליצות לבו: “נרקום לה בצבעים את דמותה וזהותה”, תוך הכרת הטוב שבלידה זו.
סגנונו הייחודי של המשורר מלווה אותו בכל שיריו, שמוטיב האהבה הוא המוביל בהם.