ביד עדינה ורבת קסם משרטטת דליה את סיפור האהבה המופלא בינה לבין צבי.
היא - נסיכה לשושלת אבולעפיה, ממייסדי נווה צדק ותל אביב הקטנה. הוא - סייח פרא, נער-משורר, הנושא על כתפיו את משפחתו הקטנה, התלושה, שהמעבר מגרמניה הותירה נטולת שפה, מרוקנת מכבודה ומנכסיה.
בני שש עשרה היו והאהבה חטפה אותם בסערה, מסחררת אותם מעל "מעגל הגיר" של תלמידי "אוהל שם" ומוריה.
כאן, בין כותלי הכיתה הקטנה, נרקמו בהיחבא עלילות הימים הטרופים של ימי קום המדינה: בימים - מתמטיקה... ספרות... אנגלית... בלילות - הפלמ"ח... ההגנה... אצ"ל... לח"י...
בין המחברות והספרים, בין הטיולים לגן הקופים והשייט בירקון מהדהדים ליל וינגייט והשבת השחורה, ומעל הסירה הקטנה העושה דרכה לשבע טחנות כבר מתעבה חשרת העננים של המלחמה הקרבה...
וכל אלה זורמים בקצב פנימי של נערה המדלגת במורד הרחוב לפגוש את אהובה, ולבנו מחסיר פעימה.
לפניכם יומן אהבה מרתק הנקרא בנשימה עצורה.
דליה נולדה בירושלים בשנת 1929, לבוסתנאי אבולעפיה וציפורה לבית ריגלר. את לימודיה החלה בתל אביב, בבית הספר ״תל נורדאו״. בשל מעבר המשפחה ממקום למקום, עקב עבודת אביה, המשיכה את לימודיה במספר בתי ספר ברחבי הארץ ובהם קשרה קשרי ידידות אמיצים לאורך כל השנים. את לימודיה התיכוניים סיימה בגימנסיה ״אוהל-שם״ ברמת- גן. באותה כיתה למד גם צבי אביאל ושם ניצתה האהבה ביניהם. עם סיום לימודיהם פרצה מלחמת השחרור והם התגייסו לצה״ל. דליה שירתה במפקדת חיל האוויר.
משהסתיימה המלחמה נישאה, למדה הוראה ועברה לבית הספר החקלאי בנהלל שם לימדה והדריכה קבוצות נוער שעלו ממרוקו. בהמשך עבדה בבית הספר ״רמז״ בנהריה וליוותה מחזור כמחנכת במשך שבע שנים. בתל אביב לימדה שתים-עשרה שנים בבית הספר ״הכרמל״, לימים ״גבריאלי״, ולאחר מכן לקחה חלק כמורה בפרויקט המחוננים שהחל את צעדיו הראשונים בבית הספר ״גרץ״ ותרמה לביסוסו.
משנשלחה יחד עם בעלה צבי על-ידי הסוכנות היהודית ללימה בירת פרו, ייסדה בבית הספר היהודי ״ליאון פינלו״ מכינה פדגוגית לתלמידות י״א, שעלו ארצה בתום לימודיהן.