"צעדתי עם אחי ועם בת דודתי הגדולה בחוף הים. הייתי בן שלוש. היא אחזה בידי מצד אחד וביד אחי בצד השני. היתה שעת בין ערביים, השמש עמדה לשקוע, הצללים התארכו והכול נצבע בצבע זהב. מרחוק ראיתי משהו מוזהב מונח על החול והחלטתי שזה דג הזהב הממלא שלוש משאלות, סיפור שאבי מן הסתם סיפר לנו בלילה הקודם או אולי קודם לכן. 'הנה דג הזהב', קראתי בהתרגשות, מצביע אל עבר אותו גוש לא מזוהה. בת דודתי, שהיתה אז בת עשר או שתים עשרה ומונתה להיות בייבי סיטר לזמן קצר לשנינו, התבוננה היטב בגוש הזה, אמרה 'שטויות' ומשכה אותנו החוצה".
אותה "רדיפה" אחרי דג הזהב האבוד היתה הפתיח למערכת חיים קשה, מרתקת, עוצמתית, רבת תהפוכות, אמיצה ומאתגרת, במהלכם איבד דוד ירושלמי את היכולת לנוע כאשר חלה בפוליו (שיתוק ילדים) בגיל שלוש, והתמודד עם אובדנה של אמו כשהיה בן תשע וחצי, עם נטיותיו המיניות והמשיכה לבני מינו ועם תחושות הבדידות והתסכול. מאורעות אלה, שעיצבו את חייו, הובילו אותו למלחמת חורמה בכאבים רוחניים אינסופיים, בפחדים ובחששות מעצם החיים עצמם.
אולם יחד עם כל הקשיים האלה, ולמעשה בזכותם, נולדו מתוך הרוח וכוח הרצון עוצמות אחרות ונתיבים חדשים ומרתקים. אי היכולת לנוע פיזית דרבנה את המחבר לצאת למסע פנימי אל תוך עצמו, להעמיק את הידע והתובנות לגבי מהות החיים ומשמעותם, והוא עוסק בזה כבר למעלה מ-40 שנה. הודות למה שגילה במסעותיו אלה ומתוך הידיעה הברורה שכל התהפוכות והאירועים שקרו בחייו היו למעשה תוצאות של הבחירה החופשית שלו עצמו, הוא מצא את הדרך שהוליכה אותו להתגבר על כל הקשיים ולצאת מתוך החושך אל האור.
זהו ספר על תקווה, על היכולת לשנות את החיים מקצה לקצה, המאפשרת לכל אחת ואחד למצוא את דרכו ולהגיע לשינוי, למטמורפוזה אמתית, לשחרור ממצוקות ומפחדים ולהגשמה.
זהו ספרו החמישי של דוד ירושלמי. ספריו הקודמים הם: מסעות אל מנהרות התת מודע; בין עידן לעידן; מעקוב למישור (ספר שירים); ואתה הנך... ומעולם לא היית.